בטח שמעת על סיפור סינדרלה,
על האגדה הזאת עם האמא החורגת האיומה שלא נאמר מכשפה.
גם אני שמעתי עליה למרות שעולם התוכן שלי כילדה
היה מוזן בעיקר מסיפורי צדיקים.
אני לא יודעת עם הסיפור הזה הוציא עלינו שם נורא שכזה
או שמה עצם התפקיד שמביא אתו כל-כך הרבה אתגרים וקשיים
(מה שנשמע לעולם לא סביר) הוא שייצר את השם הרע הזה.
תפקיד שמצריך מאתנו האמהות החורגות לרצות להיות אמהות מיטיבות,
לצאת אין ספור פעמים מאזור הנוחות ,
לתת מעצמנו לשים לב, להיות רגישות ומרגישות
ועדיין לעמוד מול איזה שהוא מבחן,
מבחן של הסביבה של הילד של העולם.
אני זוכרת את באסיפת הורים הראשונה של אוריאל פה בארץ
לי היית השתלמות חובה בעבודה
מה שאומר שאודי יגיע לבד- לא אידאלי ועדיין לגיטימי.
נסעתי להשתלמות ואני מקבלת הודעה מאודי שאמא שלו הגיע לאסיפת הורים.
זה עיצבן אותי, נפגעתי וכעסתי
חשבתי שזאת חוצפה -מה היא חושבת לעצמה??
ובעיקר אני זוכרת את הפחד ממה יחשבו
ואיך זה יראה שהסבתא באה לאסיפת הורים כי האמא החורגת
(שלכו תדעו כמה אכפת לה…) לא יכולה לבוא.
פחדתי,
פחדתי שיחשבו שאני מכשפה עוד לפני שהיית לי הזדמנות להוכיח מי אני בכלל
פחדתי שיגידו שלילד הפרטי שלי בטוח הייתי עושה מאמץ ובאה
שאני גרועה, ושאני עוד אמא חורגת מהסיפורים.
וכלכך התאמצתי לא להיות שם.
אין לי ספק שהפחד הזה שלי ממה יגידו עלי
טשטש לי אז את היכולת להבין את אמא של אודי.
להבין את המקום האכפתי והדואג שלה
לא הייתה בי את המסוגלות לראות את הפחד שלה
שהנכד שלה יראה אבוד בלי משפחה שעוטפת אותו
הייתה חשובה לה הנוכחות הנשית האמהית לא כי היא מפקפקת בי
אלא כי היא דואגת לאוריאל.
היום אני יודעת ומבינה
שאם בהורות ביולוגית אנחנו לא פעם מסתובבות עם התחושה הזאת של –
מה זה אומר עלי? או מה יחשבו עלי?
אז בהורות חורגת זה אותו הדבר רק עם מטען חורג.
מה שעזר לי לגדול מאז
להיות במקום שקט ובטוח יותר
זאת היכולת לחזור אלי
אל מה אני מרגישה?
מה אני צריכה?
למה אני מסוגלת? ומה אני יכולה?
זה חיבר אותי לעצמי לסנטר שלי ואפשר לי את השקט והיכולת לכבות רעשי רקע.
כי בסופו של דבר מה שמקרב אותי לאמא שאני רוצה להיות.
זאת אני ע”י הבחירות שלי ע”י התגובות והמעשים שלי.
ונכון שכביכול רק סיפרתי פה סיפור.
אני מזמינה אותך להתעמק בסיפור הפרטי שלך
מתוך מודעות כי אני יודעת שעצם המודעות שלנו,
המודעות שלי אל עצמי
דרך העבודה פנימה, אני יכולה לכבות רעשי רקע
ולהתנהל בצורה מדויקת יותר .
פחות מהמקום של הפחד או התדמית החיצונית שמנהלת אותי.
ויותר מהמקום של מה הכי נכון ומדויק לי ולערכים שלי כאדם, כאמא
ואם כל זה הופך אותי להיות האמא שאני חולמת
אז אפשר בהחלט לקרוא לי אמא ואפילו אמא חורגת
כי אני אמא רק עם תוספת של מטען חורג
של ביקורת, של רעשי רקע.
ושבעומק שלו כולו דיוק ועבודה עצמית.
רחלי – אימון למשפחות מורכבות.
